Why don't perpetual motion machines ever work? - Netta Schramm

לעבוד ולנסוע לכל החיים

בערב קיץ לוהט בפסטיבל הספורט האתגרי בחצי האי קרים, האליפות נפגשה עם המנהל האמנותי לשעבר של ג'יפסי ואחד מיוצרי המותג מיסיה Slava Glushkovy m כדי לדבר על עבודה, טיולים, מוזיקה עכשווית ונעלי ספורט. .

- Slava, מאיפה באה אהבה מטורפת כזו לנעלי ספורט?
- רק למידע: אהבה לנעלי התעמלות ברוסיה הגיעה מצד קצת שונה מאשר בכל העולם. לשם היא הגיעה מכדורסל, והנה הכל התחיל ברחוב, ריקודים וגרפיטי. מצאתי את עצמי בגל הזה במקרה, כי בשלב מסוים פשוט הגעתי לשדרות גוגולבסקי, לבית שהיה ממוקם ליד נייקי ארבאט, וקניתי שם זוג אחד. היא הייתה כל כך יפה וישבה כל כך בנוחות שמיד קניתי את אותה אחת, רק בצבע אחר. שמתי אותם על המדף, אבל הם נראו כל כך דלים שקניתי שני זוגות נוספים. ואז חשבתי שמכיוון שיש ארבעה זוגות, אז צריכים להיות עוד ארבעה. ואז התחלתי להתעניין ברקע המודלים, לברר את הסיבות להתרחשותם, את השחקנים ששיחקו אותם וכן הלאה.

- כמה זוגות יש לך עכשיו?
- אני לא יכול לומר בוודאות, ספרתי לאחרונה לפני שנתיים. במהלך תקופה זו הוצאתי סכום מסוים מכיוון שיש נעלי ספורט שאינן נושאות ערך רב בהיסטוריה שלהן. הם יפים, אז אני לובש אותם לעונה ואז אני נותן אותם למישהו או מוכר אותם במחיר זול במיוחד, כי אין לי הרבה מקום בדירה שלי לשמור על כולם. אני חושב שיש כ 200 זוגות עכשיו.

- איך התחילה ההיסטוריה של מיסיה?
- מיסיה היא רק המשך הגיוני לכל הסיפור הפועל הזה, כי במשך שבע שנים בזבזתי עליו הרבה כסף. אי שם בלבי חלמתי לא רק לבזבז, אלא גם להרוויח כסף על נעלי ספורט. ראיתי את פרויקט מיסיה בשלב שהוא עדיין היה סגור. נכנסתי לקפה, הערכתי את הפנים. כל כך אהבתי שכתבתי להם באינסטגרם והוזמנתי לעצור לצ'ט. התעניינתי לדעת מה מתוכנן באופן כללי, כי אני כבר הרבה זמן בנושא הסניקרס. באתי, ודיברנו שלוש שעות על נעלי ספורט, על סטייל, על אופנה ובגדים. בסוף השיחה נשאלתי: ובכן, אתה איתנו? וכמובן שהסכמתי. ובמשך שנה וחצי אנחנו מנסים לעשות משהו ביחד.

- איך הגעת לג'יפסי?
- הסיפור עם ג'יפסי לעומת הסיפור עם נעלי התעמלות הוא מאוד הגיוני. אפשר לקרוא לזה סולם קריירה רגיל. למדתי באוניברסיטה ועבדתי כמלצר בסימאצ'ב.

פעם בארוחת הערב, בצירוף מקרים מוזר, מצאתי את עצמי באותו שולחן עם איליה ליכטנפלד, הבעלים של סימאצ'ב. הוא, כמובן, נמתח בהתחלה, נכי אני לא רגיל לשבת ליד השולחן עם הצוות שלי. אבל עדיין דיברנו, ובסוף הוא אמר שהוא רואה פוטנציאל בי ומוכן לעזור לעיוור אותי למשהו. השבתי שאני עדיין לומד, אבל בעולם לא אכפת לי. ראשית, הוא שלח אותי לעבוד אצל נוביקוב, ואז פתחתי את עליית הגג במוזיאון קוזנצקי. ואז חזרתי למסעדה שלו כמנהל, כעבור שלושה חודשים הפכתי לסגן מנהל משאבי אנוש ופתחתי בית קפה זיו על ארבאט. כעבור שישה חודשים אמרתי לאיליה שמשעמם לי בזיו וכי אוכל מהיר כלל אינו שלי. למחרת הוא התקשר אליי, אמר שהוא פותח בר חדש (ג'יפסי) והזמין אותי לבוא לראות. היה אז אזור ריק לחלוטין ומדשאה, אבל מייד אמרתי שאני רוצה לעבוד שם. במשך שלושה חודשים עסקתי בכוח אדם, אולם לא הצלחתי בכך במיוחד. היו כמה רגעים שמשהו השתבש, והבנתי שזה בגלל שהתגעגעתי למשהו. איליה ואני דנו בזה והחלטנו שאני אלך למחלקת האמנות, כי זה יותר קרוב אלי. בהתחלה הייתי עוזר ארט דירקטור, וכעבור חצי שנה הפכתי בעצמי למנהל ארט.

- זה לא סוד שאתה נוסע הרבה. ספר לנו על שלושת המקומות הכי מגניבים שהיית בהם אי פעם.
- אני באמת אוהב את אמריקה. הכיוון די פרגי עכשיו, אבל אני עדיין אוהב את זה - אני לא יכול. ראשית, דודי ודודי גרים שם, לא רחוק מסן פרנסיסקו, כך שהפעם הראשונה שסיימתי שם לפני זמן רב, עוד בשנת 2004. ואז בשנת 2007 ביליתי את כל הקיץ במיאמי בעבודה ובנסיעות, עבדתי כמלצר, ישנתי על החוף. טייל הרבה מקומות. אני לא אוהב את מיאמי, מבחינתי זה כמו הגרסה האמריקאית של סוצ'י. אני אוהב את לוס אנג'לס, ניו יורק וסן פרנסיסקו. ואם אנחנו מדברים על אירופה, אני אוהב את זה כי זה קרוב ואתה יכול לצאת בסוף השבוע, אבל בעיני רוב הערים באירופה נראות אותו דבר.

- האם יש מקומות שטרם ביקרת בהם, אבל רוצה?
- הייתי טס לטוקיו, אני באמת רוצה ללכת לשם. אני צופה בכמה מהחבר'ה שגרים שם הרבה זמן, ונראה לי שיש להם שם עולם אחר לגמרי. הם חושבים אחרת, המניעים שלהם שונים, ובאופן כללי הפורמט של הבילוי שלהם שונה. זה יפה להפליא שם, יש טכנולוגיות חדשות, יש אנשים מעניינים ויש אופנה, ואני, כמה שזה מוזר, איכשהו שקוע בזה. ואני גם רוצה לנסוע לאוסטרליה וברצלונה, גם לא הייתי שם, וזה מחדל גדול.

- איזה סוג מוסיקה אתה מאזין?
- בכנות? אני מקשיב להכל. אני אוהב להאזין למוזיקה קלאסית ברכב בבוקר אחרי איזה סט מטורף, כי זה מרגיע ומתקבל במצב הרוח הנכון. אני מכבד את הדור החדש של מוזיקאים רוסים, בין אם זה פרעה, טי-פסט או האסקי. אני לא ממש אוהד אותם, אבל אני מקשיב להם, כי אני מתעניין איך הסצנה מתפתחת ברוסיה. אני מכבד את יגור קריד, שרבים שונאים אותו, כי זה סוג של פופ. אבל האלבום החדש שלו מגניב מאוד גם בהפקה וגם בעל קריאה. אבל בעיקר אני מאזין למוזיקה זרה, רצוי אמריקאית. אם כי לפעמים אני אוהב להקשיב למשהו יוצא דופן בשפה שאיני מבין, למשל ראפ גרמני או פולק צרפתי. בערכות שלי, אני יכול גם לשחק בכל דבר. יש לי טריק אחד: בשעה ארבע לפנות בוקר, כשכולם כבר בטירוף פרוע, לבשתי את סלין דיון, וכולם מתחילים לבכות, הבנות מפילות את החזיות, מישהו רוקד ריקוד איטי, כולם שרים במקהלה, בכל מקום שאני מנגן בו ... וזה מגניב.

- איך אתה אוהב את X-Fest?
- מגניב. נסעתי בלי שום ציפיות מיוחדות למשהו קולוסאלי, כי טיילתי הרבה ואני יודע איך נראים המחוזות שלנו. אבל כאן הכל נעשה מגניב. אני אוהב שכל זה מתוזמן לספורט, שהם בנו כאן פארק סקייטים מגניב והביאו ספורטאים ברמה גבוהה ממוסקבה, סנט פטרסבורג, אמסטרדם וערים אחרות. סבסטופול מתפתחת, עוברת לאנשהו וזה נחמד. ערכנו מסיבה נהדרת מתחת ללבנים, שמחתי מאוד לשמוע אותם, כי זו המוזיקה של ילדותי, הקשבתי להם בשיא, אבל בקונצרט הבנתי שיש עדיין אבק שריפה בצלוחיות. באופן כללי, אני מרוצה מהפסטיבל, אם הם יתקשרו אלי בשנה הבאה, אני בהחלט אבוא.

Work Stories (sooubway)

פוסט קודם מתיחת אפס כוח משיכה: שלוש תנוחות למתחילים
ההודעה הבאה איך רצתי את מרתון ברלין: סיפורה של נדיה בלקוס